עמנואל מקרון ומקורביו מתגאים במהלכים ה"יופיטריים" של הנשיא הצרפתי, על שם ראש האלים במיתולוגיה הרומית. הנכונות שלו לנקוט צעדים "נועזים" ו"חסרי תקדים" היא חלק מהתדמית שבנה לעצמו, חלק מהאפיון של "המרכז הרדיקלי" שהוביל, ושהשתלט כמעט יש מאין על המערכת הפוליטית הצרפתית לפני שבע שנים. הנכונות לרפורמות והרצון לחדש היו אמורים לפעול כשיקוי קסם נגד הבריחה של הבוחרים הצרפתים לקצוות, לימין ולשמאל הקיצוני. אבל הצעד האחרון של הנשיא, שלוש שנים לפני תום הכהונה השנייה והאחרונה שלו, הוא אולי הנועז ביותר, כאשר על הכף ניצב לא רק גורלה הפוליטי של צרפת, אלא שגשוגו של סוג חדש של ימין באירופה.











