"מועדון ארוחת הבוקר" נחשב קלאסיקה, אבל היום גיבור כזה לא היה עובר

בדיוק לפני 40 שנה, בפברואר 1985, סרט על חמישה בני נוער שנענשו בריתוק בבית ספר התיכון שלהם יצא לאקרנים, והגדיר מחדש את הגבולות והעומק של סרטי הנעורים ההוליוודיים. "מועדון ארוחת הבוקר" היה הרבה יותר מעוד סרט לנוער, אלא מבט חשוף על זהות, מבנים חברתיים והצורך האנושי בחברים. עד שיצא הסרט הזה, סרטי נוער, למעט חריגים ספורים, היו בעיקר קומדיות. לפעמים מוסיקליות ("סרטי חוף" מהסיקסטיז), לפעמים נוסטלגיות ("אמריקן גרפיטי", "גריז") ולפעמים סתם גסות רוח ("שחק אותה אצל פורקי"), בהן הנוער הוצג בעיקר כחרמן ושובב. מעטים, אם בכלל, ניסו לתפוס בסרט את המורכבות והשבריריות של הזהות העצמית בתקופת התיכון. הסרט הזה, עמוס הדיאלוגים, שממוקם בלוקיישן אחד ומרגיש קצת כמו מחזה שכתב וביים ג'ון יוז ("יפה בורוד"), היה המבשר של עידן חדש בקולנוע - תלמידי תיכון הפכו מקריקטורה לדמויות מורכבות, ודיאלוגים נכתבו "אל" בני נוער ולא "עליהם".