הזרעים נטמנו בבחירות הקודמות? כך התארגנו המפלגות הערביות להישג היסטורי

אם התמונה המסתמנת הערב אכן תתייצב סביב 17 מנדטים לשתי הרשימות הערביות, יהיה מפתה לתאר אותה כמהפך חד שהתחולל ביום אחד. אלא שהזרעים להישג זה נטמנו כבר בבחירות הקודמות. דווקא מערכת הבחירות של 2022 - בה התפצלה הפוליטיקה הערבית לשלוש רשימות, בל"ד נותרה מחוץ לכנסת וכמחצית מבעלי זכות הבחירה הערבים נשארו בבית - סימנה שינוי עמוק יותר: חזרת התחרות הפוליטית, התגבשותם של מחנות מובחנים והבנה שאי־אפשר עוד להסתפק בסיסמת האחדות.

בניתוחיו לאחר הבחירות לכנסת ה־25, הצביע ד"ר אריק רודניצקי, חוקר בתוכנית החברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה, על נתון שנראה אז כמעט פרדוקסלי. בסקירות שפרסם במכון ובמרכז משה דיין, מציין רודניצקי ששיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזיים עלה מ־44.6% ב־2021 ל־53.2% ב־2022, אף שהרשימה המשותפת התפרקה והבוחרים ניצבו מול שלוש רשימות: רע"ם, חד"ש־תע"ל ובל"ד. זו הייתה הפעם היחידה בעשור 2013-2022 שבה נרשמה עלייה ממשית בהשתתפות הערבים בלי אחדות מפלגתית. לפי רודניצקי, הפיצול לא רק שלא דיכא את ההצבעה; במידה מסוימת הוא החזיר לבוחרים בחירה אמיתית בין חלופות שונות.

המספרים חידדו את התמונה. המפלגות הערביות קיבלו 85.8% מקולות המצביעים הערבים. רע"ם וחד"ש־תע"ל זכו בחמישה מנדטים כל אחת, אך רע"ם הייתה הרשימה הגדולה ביותר ברחוב הערבי: 35.2% מן הקולות ביישובים הערביים והדרוזיים, לעומת 28.8% לחד"ש־תע"ל ו־21.7% לבל"ד. בל"ד קיבלה 2.9% מכלל הקולות הכשרים - הישג השיא שלה - אך לא עברה את אחוז החסימה. כך נוצרה בו בזמן תחושה של התעוררות פוליטית ושל בזבוז כוח ייצוגי.